א-מונוגמיה היא כל סוג של דרך חיים שחורגת מגבולות המונוגמיה המוחלטת, בין אם מדובר בקיום יחסי מין עם מי שאינו בן/בת הזוג הקבועים שלך, או במערכות יחסים מרובות, וכמובן כל מה שביניהם. אנחנו שואפים כמובן לא-מונוגמיה אתית, כזו שנעשית באופן גלוי ומוסכם על בן/בת הזוג. פוליאמוריה היא תת-סוג של א-מונוגמיה, ומשמעותה ריבוי מערכות יחסים. כלומר, זוגות פוליאמוריים מבינים ומעודדים היווצרותם של רגשות לבני/בנות זוג אחרים, מתוך ציפייה שהם יבואו בנוסף לרגש בקשר ולא במקומו.

אני לחלוטין לא ממליצה על זה לכולם. לפני שזוג ממהר לפתוח, חשוב לי לוודא שהם מבינים את המשמעויות, שלמדו לעומק את הנושא, שהמטרה מבחינתם היא בהכרח קיום מערכות יחסים רומנטיות ומיניות עם אנשים נוספים - לעיתים ניתן לפתור את הצורך בהוספת ריגושים לזוגיות הקיימת. לפני שזוגיות נפתחת, חשוב מאוד לוודא שהיא טובה ויציבה. הפוליאמוריה אינה תרופה, אינה פתרון לבעיות בזוגיות, וברוב המקרים פתיחת הזוגיות רק תחמיר את הבעיות הקיימות ואף תקרב את הזוגיות לסופה. לזוג שרוצה לפתוח את הזוגיות למערכות יחסים נוספות, אמליץ לבדוק שיש בקשר אהבה, כבוד הדדי, תקשורת פתוחה ברמה גבוהה, ורצון להוסיף לקיים ולא להחליף את הקיים.

כן ולא. בהמשך לסעיף הקודם, זוגות שיפתחו את הזוגיות כדי לפתור קשיים ותסכולים בקשר, פעמים רבות אכן ימצאו את עצמם תוך שנים ספורות רוקדים על מדרגות הרבנות. רבים מעידים על כך שהפתיחה לא בהכרח יצרה קשיים חדשים, אלא האירה והגבירה קשיים שהיו שם גם קודם, ואם הם לא מטופלים כראוי - הזוגיות קורסת. לכן חשוב לפתוח לאט ובזהירות, ולאחר מחשבה עמוקה ולמידה של הנושא, ורצוי גם בליווי של ייעוץ זוגי כדי להתכונן לאתגרים שעוד יבואו. זכרו - שמירה על הזוגיות זו החלטה. אם תחליטו שאתם מציבים את הזוגיות שלכם במקום הראשון, ושלא תחליפו אותה בזוגיות נוצצת אחרת, אז היא תישמר. ואם תרשו לעצמכם להזניח אותה לטובת הריגושים והקלילות בקשרים הנוספים, אז עולה הסיכוי שיום אחד תחליפו את הזוגיות בזוגיות אחרת - עד שגם זו תאבד מקסמה ומהריגושים. ואם בכל זאת קשה לתעדף את הזוגיות, ואם אתם מרגישים שהיא תכף חומקת מכם - דברו איתי. תמיד אפשר להתגרש, אל תמהרו לקבל החלטות בלתי הפיכות.

אין קשר בין קיומה או העדרה של קנאה לבין היותו של האדם פוליאמורי או לא. קודם כל, כולנו חונכנו מגיל אפס שאין אלטרנטיבה למונוגמיה. גדלנו עם תפיסה שזוגיות זה גבר ואישה, עם בלעדיות רגשית ומינית, אסור לאהוב אחרים או לשכב עם אחרים, והמטרה היא להיות ביחד עד סוף החיים. בעשרות השנים האחרונות החברה התחילה לקבל יותר גם זוגיות חד-מינית (לצערנו עדיין לא כולם מקבלים), וגם אפשרות של גירושין ואז פרק ב' (כלומר - מונוגמיה סדרתית), אבל כמה בני או בנות זוג בו זמנית? זה עדיין לחלוטין מחוץ לנורמה, רוב האנשים יתקשו להכיל זאת. לכן גם הקנאה מוטמעת בנו, לימדו אותנו שקנאה שווה אהבה ואהבה שווה קנאה, ואם מישהו לא מקנא אז הוא לכאורה לא באמת אוהב. מספיק לצפות בכמה סרטים רומנטיים הוליוודיים, גם אם יש דילמה בין כמה בני זוג - תמיד הקנאה תתעורר והגיבורה תבחר בבן זוג אחד, והם יהיו מאושרים ביחד לנצח נצחים, כי אין אופציה אחרת. אז ברור שקשה להימנע מקנאה ופתאום לפרגן לבן הזוג כשהוא יוצא עם אישה אחרת, הקנאה טבועה בנו! בנוסף, פוליאמוריה היא ריבוי אהבות, זה אומר שיש לי את היכולת והרצון לאהוב רומנטית יותר מאדם אחד בו זמנית. זה לא אומר דבר על היכולת שלי להימנע מקנאה, אני יכולה לאהוב ארבעה גברים בו זמנית ועדיין לקנא לבעלי שמתאהב באישה אחת. אז הרגש הוא לגיטימי, וזה גם בסדר לקנא, כל רגש הוא לגיטימי, השאלה היא מה אני עושה עם זה. אם הקנאה גורמת לי להגביל אותו, לאסור עליו, לנסות לשלוט בו, אולי אפילו לרצות להתנקם - אז כבר יש פה בעיה. אם אני מקנאת ואני משתפת אותו ברגש הזה, מסבירה איך אני מרגישה, מנסה למצוא ביחד איתו דרכים שיקלו עליי, שיפחיתו את עוצמות הכאב, וגם מוצאת דרכים לעצמי להתמודד בזמן שהוא בדייט - אז הרגש הופך להיות מווסת ונשלט, במקום שישלוט בנו, הוא שם אבל הוא לא מפעיל אותנו, והוא מפחית חוסר סימטריה - מה שמותר לי, מותר גם לו. אם הקנאה קשה ומכאיבה מדי, אם אתם מרגישים שזה כבר קשה להכלה, כדאי שתלכו לייעוץ ותקבלו כלים להתמודד עם הקושי. כמובן שייתכן שתגיעו למסקנה שפוליאמוריה אכן לא בשבילכם, שהקושי עולה על הרווח, וזה בסדר גמור, העיקר שתגיעו להחלטה בלב שלם אחרי שהבנתם את כל המשמעויות של הבחירה שלכם.