פוליאמוריה מבחינתי זה חופש.
זו הידיעה שכמעט הכול יכול לקרות, שאם אני פוגשת מישהו או מישהי ויש ניצוץ באוויר, אז זה יכול להתפתח לאנשהו.
זה לא אומר שבכל רגע נתון חייבת להיות לי מערכת יחסים עם אדם נוסף. זה לא אומר שאני תמיד צריכה לרצות אהבה נוספת. זה לא אומר שאני צריכה להיות כל הזמן במצב חיפוש. וזה לא אומר שאני צריכה לרצות להיות עם כל מי שנקרה בדרכי.
כבר הרבה מאוד זמן שאני חיה בחוסר סימטריה "לרעתי", וזה עדיין לא גורם לי להתחרט שפתחנו (טוב, רוב הזמן, יש רגעים שבהם בא לי לשבור את הכלים, אבל למי אין רגעים כאלה?), אני עדיין שמחה בתחושת החופש, עדיין מתרגשת מעצם המחשבה שאני יכולה להכיר מישהו ולעוף איתו בלי לחשוש מה זה יעשה לבעלי ובלי לבקש רשות.
וזה לא אומר שהכול אפשרי, וזה לא אומר שהכול ריאלי, אני לרגע לא שוכחת שאני עדיין בת זוג, אימא, עובדת, מנהלת עסק, וכל שאר תחומי האחריות שלי. אין דבר כזה חופש מוחלט, תמיד יש מגבלות כלשהן, ואני כן מאמינה בהתחשבות הדדית ובתשומת לב לרגשות האחר, גם אם זה אומר לפעמים לוותר.
ועדיין תחושת האפשרות הזו באוויר, היא מחשמלת, היא מהפנטת, היא מרגשת, היא סוחפת, היא כמו ליטופים עדינים על כל הגוף, היא חיוכים ללא סיבה, היא אנרגיית חיים.
Comments