חשיבותה של תקשורת בזוגיות כבר הפכה אולי לקלישאה שחוקה, למרות שיצא לי להיתקל בכמה מחקרים שמצאו שתקשורת טובה אינה תנאי הכרחי לזוגיות טובה.
ועם זאת לתפיסתי ומניסיוני, יש בכוחה של תקשורת פתוחה לפתור הרבה אתגרים זוגיים, ובפרט כשמדובר על זוגיות פוליאמורית (או א-מונוגמית לסוגיה). אני מרגישה שאורח החיים שלנו מאלץ אותנו לעבוד המון על הזוגיות ולהשתפר בתוכה בהמון היבטים, ובראשם התקשורת. כלומר, השיעורים שאנו לומדים חשובים לכל זוגיות באשר היא, אבל יש משהו בזוגיות פתוחה שמאלץ באמת להשקיע מעל ומעבר בזוגיות שבבית, כי קל יותר לחרב אותה (כשבחוץ הכול לעיתים נראה זוהר ואולי אף קל יותר).
אחד העקרונות החשובים שלמדנו זה שאפשר וצריך לתקשר את הכול. אין נושא שהוא טאבו, שום דבר לא מחוץ לתחום, זה לא אומר שנסכים להכול, זה גם לא אומר בהכרח שנרצה לשמוע הכול, ובטח שאין חובה לשתף בכל הפרטים מהקשרים הנוספים, אבל אנחנו תמיד נדבר על הנושאים המהותיים.
ובתוך כך, אין שום איסור שהוא מיידי ומוחלט. אם בן זוגי מעלה צורך כלשהו, אז זה צורך אמיתי שלו, לא תמיד הפתרון שהוא מציע הוא הפתרון שיהיה מקובל עליי, אבל זה אומר שחייב להתקיים פה שיח, ושלא נסיים אותו עד שנמצא פתרון שיהיה מקובל על שנינו. לפעמים הפתרון יהיה אחר לגמרי, ולפעמים הפרקטיקה תהיה אותה הפרקטיקה אבל התקשורת והרגישות סביבה יהיו אחרות ומותאמות.
כל זאת מתוך ההבנה שאף אחד מאיתנו אינו הבוס של הצד השני, הוא לא שייך לי ואני לא שייכת לו, אנחנו אנשים נפרדים עם רצונות וצרכים שונים. אבל אנחנו גם זוג, ואנחנו משפחה, אז גם כשיש צורך מסוים שמאוד חשוב למישהו מאיתנו לממש, אנחנו נתקשר זאת בהרבה רגישות ואמפתיה לצד השני, כי חשוב לנו האושר של עצמנו וגם האושר של בן או בת זוגנו. אני אומנם לא אחראית על האושר שלו, אבל כן אעדיף לבחור בפרקטיקות שיתרמו לאושר שלו, או לפחות שלא יפגעו בו.
כשזוכרים שאנחנו לא מחליטים זה על זו, אבל שיש לנו אינטרס להיטיב עם בן או בת הזוג, קל יותר מהמקום הזה לנהל שיח פתוח ומעמיק ולאפשר זה לזו חופש מירבי מבלי שהוא פוגע בזוגיות עצמה, מתוך אהבה ולא מתוך ריצוי.
Comentarios