אני שומעת סביבי לא מעט חשש מיצירת תלות בזוגיות. הרי הנה, גם אני מדברת הרבה על החשיבות של להיות אינדיבידואל, של לדאוג קודם כל לעצמך ולהעמיד את עצמך במקום הראשון, אז ברור שתלות בתוך זוגיות זה דבר רע!
ברור? ממש לא. מה אם אומר לכם שתלות היא דווקא ממש בריאה לזוגיות? כמובן בתנאי שהיא אינה הופכת לתלותיות. לכל תכונה יש רצף, כשבאמצע יש איזון בריא, אבל יש גם קצוות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם. זה כמו ששאפתנות יכולה לעודד אותך להצטיין בקריירה, אבל אם לא תשמרי על איזון בריא אז תוכלי להגיע לייאוש, לתסכול, ולתחושת כישלון מתמדת. או כמו שרגישות יכולה להיות מבאסת כי כל דבר מפיל אותך, או שהיא יכולה להיות מתנה כי אתה מצליח להיות אמפתי יותר לאנשים סביבך וזה מוציא ממך הרבה רוך ויופי לעולם.
אם נחזור לבסיס, אז תאוריית ההיקשרות של ג'ון בולבי הוכיחה כי היקשרות בריאה כוללת תלות מסוימת. התינוק צריך את הדמות המטפלת שלו קרובה אליו, מחזיקה, מערסלת, נותנת ביטחון, ואז גם מאפשרת מידה מסוימת של עצמאות. תינוק שחווה חוסר משמעותי בנוכחות וקרבה מצד הדמות המטפלת, יפתח דפוס היקשרות נמנע שיפגע בו גם במערכות יחסים עתידיות.
כלומר, תלות היא בריאה - כשהיא לא הופכת לתלותיות. אז איך נבדיל בין תלות לתלותיות בזוגיות?
בקשר עם תלות בריאה שני הצדדים יבחרו להיות ביחד, ישמשו כאוזן קשבת ויעניקו כתף תומכת זה לזו, ועדיין ימשיכו לתפקד גם כשני אינדיבידואלים שחיים זה לצד זה בהרמוניה.
בזוגיות עם תלותיות יש פחד קיצוני מנטישה שעלול להוביל לדפוסים בעייתיים כמו קנאת יתר, רכושנות והאשמות, יש ציפייה שבן/בת הזוג יהיו אחראיים על האושר האישי שלי, והזהות האישית הולכת לאיבוד ביחד עם תחומי עניין ואף חברים מחוץ למערכת היחסים הזוגית.
מה דעתכם על הנאמר לעיל? איזה דפוסים אתם מזהים בזוגיות שלכם, אם מתאים לכם לשתף?
Comments