לעולם מצידי

כחודשיים אחרי שחזרנו מהפרידה, החלטתי להציע לולדי נישואין. כחלק מהמחווה המפתיעה, ביקשתי שייתן לי את טבעת הנישואין שלו "כדי שאקח לניקוי", ואכן לקחתי את שתי הטבעות שלנו לניקוי אצל צורף. מה שהוא לא ידע, זה שגם ביקשתי מהצורף לחרוט על פנים הטבעת את צמד המילים "לעולם מצידי", שנלקחו משיר של היהודים, אחד השירים היותר רומנטיים שלהם.

העניין הוא, שממש התלבטתי כשבחרתי דווקא במילים האלה. "לעולם מצידי", איזו התחייבות עצומה, האם אני יכולה לעמוד בזה? לקיים את ההבטחה? הרי רק לפני כמה חודשים היינו על סף גירושין כי פגעתי בו כל כך, כי הפרתי את האמון שלו בצורה הכי נוראית שיש, ואם יש משהו שידעתי באותו רגע בוודאות זה שאני לא אעז אי פעם לפגוע בו כך שוב, בחיים לא אעשה לו שוב את מה שעשיתי, הוא כנראה לא היה סולח לי ואין סיכוי שהייתי מצליחה לסלוח לעצמי.

ומצד שני, איך אני יכולה לבקש שיבטח בי שוב ושיחזור לזרועותיי אם אני לא מוכנה להבטיח לו נצח? אם הייתי אומרת "בוא נחזור לבינתיים", זה לא היה קורה. הוא היה צריך לדעת שאני שם באמת, מכל הלב, שאני נחושה שזה יעבוד הפעם.

ואז הבנתי. אני אעשה כל מה שאפשר כדי להגשים את זה, כדי להיות שלו לנצח. לא ידעתי אז איך נפתור את הפלונטר, עוד לא דיברנו אז על זוגיות פתוחה ולא היה לי מושג אם זו אופציה, רק ידעתי שאני רוצה אותו, אני רוצה את הזוגיות שלנו, את הנישואין שלנו, אני רוצה אותנו ומוכנה להילחם עלינו, בכל דרך שנמצא כמתאימה.

כמו שהוא היה מוכן להאמין בי, כך אני הייתי מוכנה להאמין בזוגיות שלנו, לחזק אותה גם לצד חוסר הוודאות, למרות שעוד לא הייתה תוכנית ברורה, הבנתי שהפרקטיקה לא משנה באותו רגע, מה שמשנה זה הכוונה, הרצון של שנינו לשקם את הזוגיות ולייצר ביחד משהו חדש וטוב יותר, לבנות פרק ב' עם פרק א'. ידעתי שיש בינינו כנות, אמון, תקשורת פתוחה, ואהבה. ועם אבני היסוד האלה, הייתי מוכנה להתחיל לבנות איתו מחדש את הבניין, בכל צורה שבה נבחר לנכון. הבנתי שנמצא את הדרך שלנו, מה שזה לא יהיה.

אז לקחתי את הטבעות לצורף, והוא חרט עליהן "לעולם מצידי", ואני יכולה לומר בוודאות מוחלטת, היום, כמעט 7 שנים אחרי אותה הצעת נישואין מחודשת - לעולם מצידי.