לפעמים זה לא מה שקורה בחוץ - אלא מה שכבר נסדק בפנים 💔
- לפני 12 שעות
- זמן קריאה 1 דקות
אחד המשפטים שאני שומעת הכי הרבה בקליניקה זה: “אנחנו חושבים לפתוח… אבל לא בטוחים למה בעצם..”
כשזוג שוקל לפתוח את הזוגיות זה יכול להגיע משלל סיבות, כמו סקרנות וצורך בגיוון, כמו רצון להתרחב ולחיות בתודעת חופש, או כי משהו מהותי חסר בקשר ורוצים להשלים בחוץ.
מהניסיון המקצועי שלי, זה הבדל קריטי, אם כי אקדים ואומר שלא תמיד פתיחה מתוך חוסר היא מסוכנת - אם למשל יש מיניות פעם בשבוע, ואחד מבני הזוג רוצה מיניות שלוש פעמים בשבוע - זה לא בהכרח מעיד על בעייתיות בזוגיות עצמה, כמו על פערי חשק טבעיים. או אם אחד הצדדים אוהב מאוד לצאת למסיבות עם בן/בת זוג, והשני הוא 100% טיפוס של בית, אז לפעמים זה יכול לתת פתרון נוח לשני הצדדים.
האתגר האמיתי מגיע במקרים שבהם החוסר הוא מהותי יותר, כשהוא יושב על אחד מאבני היסוד של הזוגיות.
איך זוג שלא מצליח לדבר, יתמודד עם קשיים משמעותיים שיעלו לאחר הפתיחה?
איך יהיה אפשר לנהל גבולות והסכמים, אם אין אמון שישמרו עליהם?
איך יהיה אפשר לשמר משהו בקשר, כשרק בחוץ יש אחרים שמפרגנים ומעריכים, שרואים בבן אדם את מה שבן הזוג שלו לא מסוגל לראות?
מה שחשוב לזכור, זה שפתיחת קשר לא פותרת בעיות זוגיות, בדיוק כמו שהבאה של ילד נוסף בעולם לא פותרת בעיות, היא רק מגבירה את הלחץ, חושפת את התשובה לשאלה "מה חסר לנו", ומרעידה את האדמה. ואם היסודות של הבניין לא יציבים, אז רעידת האדמה עלולה להקריס את כל הבניין...
לכן לפני שמבררים איך כדאי לפתוח בצורה נכונה, חשוב להבין - מאיפה נובע הרצון שלנו לפתוח, ומה בקשר שלנו מאפשר את זה בצורה בטוחה?
תגובות