מה דעתכם על הוספת תחרות בריאה לזוגיות?

תראו, אצלנו בבית חלוקת התפקידים בעניין די ברורה - ולדי הוא התחרותי, אני ממש פחות, הילדים הלכו לגמרי בעקבותיו... בגדול פחות מעניין אותי בדרך כלל מי מנצח ומי מפסיד, אם כי כמו כולם גם אני כמובן נהנית מניצחון טוב.

ועם זאת, אני ממש ממש אוהבת תחרויות שטותיות ומצחיקות, בלי לקחת את עצמנו ואת התחרות יותר מדי ברצינות.

כך למשל, בעבר היינו לפעמים עושים תחרויות לייקים בפייסבוק - כל אחד מאיתנו היה מעלה פוסט על משהו דומה, אבל בנושאים דרמטיים, למשל כשהתארסנו - והיינו עוקבים כל הזמן ובודקים מי קיבל יותר לייקים. נשבעת לכם שלקחנו את זה הכי בקלילות, ידענו שאין לזה משמעות אמיתית, אבל זה הכניס עוד קצת פלפל לכל הסיטואציה (לא שהיה חסר, התארסנו אחרי חצי שנה ביחד 😂).

לאחרונה יצאנו למסיבת רוק ניינטיז (מעולההההה!!! בא לנו שוב!), ובאופן טבעי, מכיוון ששנינו מכורים למוזיקה הזו וגם מכורים לזיהוי מהיר של שירים (זה גם משחק שאנחנו משחקים עם הילדים בנסיעות, הגענו לרמה של זיהוי שיר תוך שנייה וחצי, לא כדאי לכם לשחק מולנו; וגם משחקים בבית ב"היטסטר" - משחק קופסה של זיהוי שירים מכל הזמנים), מצאנו את עצמנו בתחילת כל שיר אומרים את שם השיר והאומן ששר. אחרי כמה שירים כאלה הצעתי לו שנהפוך את השעשוע הקל לתחרות של ממש - כשמתחיל שיר חדש, מי שאומר ראשון את שם השיר ו/או את שם הזמר/ת או הלהקה מקבל נקודה על כל תשובה נכונה (וכשלא היינו בטוחים מי צודק, נעזרנו בשאזאם). זה הכניס עוד רמה של שעשוע לתוך הבילוי, מעין מתח שהוא למעשה קליל ואין לו משמעות בחיים האמיתיים. כשהגענו לתיקו 8 החלטנו להפסיק ולחזור ליהנות נטו מהמוזיקה.

תחרות לפעמים יכולה לדרבן בכל מיני עניינים מעיקים של החיים, כמו מטלות בית, ואפילו יכולה לסייע גם עם הילדים (והזדמנות ללמוד להפסיד בכבוד - וגם לנצח בכבוד!). היא מכניסה משחקיות וקלילות, מוציאה קצת מהשגרה, הופכת הכול לקצת פחות רציני ואפילו לקצת ילדי (בניגוד לילדותי) - כמובן בתנאי שמדובר בתחרות בריאה, מצחיקה וללא דרמות. אפשר גם להחליט על פרס כיפי, למשל - מי שמפסיד נותן עיסוי למנצח.

אם אתם יודעים שתקחו קשה הפסד, או שתנסו לנצח בכל מחיר - אולי הטיפ הזה לא בשבילכם 😉