תקשורת פתוחה: פרק #1 - רגשות

אני אוהבת מאוד לספר עד כמה התקשורת שלנו השתפרה בזכות הפתיחה, אבל העקרונות שהשתפרו אינם שמורים אך ורק לפוליאמורים, הם חשובים ומשמעותיים לכל זוג באשר הוא.

אחד הדברים הכי חשובים בעיניי בהקשר זה, הוא השיח על רגשות. ברמת ההסכמות בינינו אנחנו לא חייבים לשתף זה את זה בהכול, לא נכנסים לפרטים (אלא אם השני רוצה לשמוע), כן יודעים עם מי יוצאים לדייטים אבל לא חייבים לפרט מעבר לכך.

אבל על מה כן חשוב שנדבר? על המהות. על רגשות. ואני לא מדברת רק על ה-obvious, אם הוא התאהב וכו'. חשוב יותר שנדבר דווקא על הרגשות הפחות נוחים, על מה שלא נוצץ.

אבל מה זה אומר?

אם למשל הוא יוצא הערב לדייט, ואני מתמלאת בקנאה שורפת, אז אני יכולה להיכנס לדילמה - לשתף אותו או לא? אם אשתף, אולי זה יגרום לו לרגשות אשם, והוא יבטל את הדייט או שייסע אבל כשהוא אכול באשמה, וזו הרי לא המטרה שלי! אני רוצה שייצא ויהנה אבל כרגע אני מקנאת, ואני יודעת שיעזור לי לקבל ממנו אקסטרה תשומת לב לפני ואחרי הדייט, אבל איך הוא יידע שזה מה שאני צריכה אם לא אשתף אותו?

כאן חשוב השיח על הרגש, לא כדי להתקיף ולהאשים אותו, לא כדי לעשות לו מצפון, אלא כי אנחנו זוג, אנחנו אוהבים זה את זה ורוצים אחד בטובתו של השני, איך נוכל להיות בטוב אם מעשה של אחד גורם לשני לכאוב והוא לא יודע מזה בכלל?

ולכן - משתפים. באותה סיטואציה לדוגמה, אני מספרת לו איך אני מרגישה, לא תוקפת אלא משתפת ברוגע, מבהירה שזו לא אשמתו ושאני יודעת שזה לגמרי שלי אבל ככה אני מרגישה כרגע, ואני יודעת שממש יעזור לי שירעיף עליי מלא אהבה לפני ואחרי הדייט. ואז הוא יודע, הוא יכול לחבק אותי ולהביט לי בעיניים וללחוש לי מילות אהבה, לנסוע לדייט ולכתוב לי עוד הודעה מרגשת לפני שפוגש אותה, וגם כשהדייט מסתיים הוא יכול לכתוב לי כמה הוא אוהב אותי ושהוא בדרך חזרה ומצפה לחבק אותי במיטה. זה עוזר, בחיי שזה עוזר, לכל אחד כנראה יעזרו דברים שונים, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון - כששיתפתי אותו איך אני מרגישה הצלחנו למצוא את הדרך שבה הוא יעזור לי להרגיש טוב יותר. אנחנו לא מפחדים מרגש הקנאה, הוא רגש טבעי ככל הרגשות, וככל שמדברים אותו יותר ככה הוא נהיה פחות ופחות דרמטי, פשוט עוד רגש קיים ומבאס כמו תסכול, אכזבה ופחד.

במאמר הבא אדבר על ה"הכול בסדר" ולמה קשה לי עם האמירה הזו בהקשר הזוגי...